בפניי בקשה שניה מטעם המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים ב-90 ימים, החל מיום 7.1.04, או עד למתן פסק הדין בת"פ 104/03 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם. ביום 5.1.2004 התקיים דיון בפניי שבו הוארך מעצרו של המשיב 1, דוד אטיאס, ב-90 ימים כפי שביקשה המדינה. באותו דיון הוחלט לגבי המשיבים 2, 3 ו-4, כי מעצרם יוארך ב-30 ימים, וזאת לשם קבלת פרטים מעודכנים ביחס למועדים שייקבעו על-ידי ההרכב הדן בתיק ובשאלת איחוד התיקים התלויים ועומדים. בהודעה המעדכנת שהוגשה מטעם המבקשת ביום 30.1.04 התברר כי ב-30 הימים שחלפו לא נקבעו מועדים נוספים, והדיון בבקשת המדינה לצירוף אישומים ונאשמים ולהפרדת משפטו של המשיב 1 טרם הושלם, שכן בדיון שהתקיים ביום 6.1.04, נתן בית המשפט ארכה נוספת לחלק מהסניגורים לשם לימוד החומר וגיבוש עמדתם בבקשת המדינה, ונקבע דיון נוסף בענין זה ליום 15.2.04.
הדיון שהתקיים בפניי ביום 4.2.04 נגע רק למשיב 4, יהודה ממן (להלן: המשיב), והחלטה זו מתייחסת אליו בלבד.
המשיב הואשם ביחד עם ששה אחרים בכתב אישום אחד, המגולל מסכת של שני מעשי רצח, נסיון לרצח, וקשירת קשר לביצוע פשע. על-פי האמור באישום הראשון, שהוא האישום היחיד בו מואשם המשיב, קשרו האחים קקון (משיבים 2 ו-3) קשר לרצוח את יצחק בר-מוחא, בשל נסיון התנקשות שביצע אחיו של אותו בר-מוחא במשיב 2. כמו כן קשרו המשיבים 2 ו-3 יחד עם נאשם בשם קיסוס קשר לרצוח אדם בשם מאיר אברג'יל. במסגרת הקשר, פנו המשיבים 2 ו-3 לאדם בשם לופטג, (אשר נגדו לא הוגש כתב אישום), שקישר בינם ובין דוד אטיאס, המשיב 1, המרצה עונש מאסר בפועל. תחילה ביקשו האחים קקון מאטיאס לבצע את הרצח של אברג'יל בלבד, בעוד קיסוס ידאג לרציחתו של בר-מוחא, אולם לאחר מכן הביע אטיאס רצון לבצע בעצמו את שני מעשי הרצח. מעשי הרצח תוכננו להתקיים במהלך שהייתו של אטיאס בחופשה מבית הסוהר. על-פי כתב האישום, ביום בו תיכננו השותפים לבצע את מעשי הרצח, נסעו אטיאס, לופטג והמשיב, כשברשותם אקדח, כפפות וכובעים, מחיפה לאזור המרכז, שם תיצפתו לעבר מקום עבודתו של אברג'יל, אותו תיכננו לרצוח במועד מאוחר יותר. לאחר מכן נסעו השלושה לירושלים, לאזור בית אמו של בר-מוחא, שם המתינו לבר-מוחא, ושם נעצרו, בטרם הספיקו לממש את כוונותיהם. על-פי כתב האישום היה המשיב בסוד הקשר הפלילי, הן לגבי אברג'יל והן לגבי בר מוחא. בשל מעשיו המתוארים לעיל, הואשם המשיב בנסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, ונשיאת והובלת נשק, עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק.
עם הגשת כתב האישום, התבקש מעצרם של הנאשמים עד לתום ההליכים נגדם. בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ר' שפירא) החליט לקבל את הבקשה ביחס למשיב 1, וכן באשר לנאשם בשם ביטון, בהסכמתו. מאידך, דחה בית המשפט קמא את בקשת המדינה לעצור עד תום ההליכים את המשיבים 2-4 וכן את קיסוס ונאשם נוסף, דוד אסור. באשר למשיב, קבע בית המשפט קמא כי ישנן "ראיות לכאורה שבהם פוטנציאל להרשעתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום". יחד עם זאת קבע בית המשפט המחוזי כי נראה מן החומר שמעורבותו של המשיב בפרשה שולית, וכי "אין הוא נמנה על הדרג המתכנן אלא מהווה בפרשה זו 'חייל' בעל תפקיד זוטר", ולפיכך מסוכנותו נמוכה ממסוכנותם של המשיבים 2 ו-3, אשר יזמו את נסיון הרצח. בהתחשב באמור, ובהתמשכות הצפויה של הדיון, החליט בית המשפט קמא לשחררו למעצר בית מלא, לאחר שיפקיד ערבות צד ג' בסך 100,00 ש"ח, וערבות בנקאית בסך 50,000 ש"ח. על ההחלטה לשחרר לחלופה את המשיבים 2-4 ואת קיסוס, הוגש ערר מטעם המדינה. בית משפט זה (השופט י' טירקל) קיבל את הערר, וקבע כי מסוכנותם של המשיבים רבה במיוחד לנוכח העובדה שמדובר בפשע מאורגן, ומפאת מסוכנות זו אין ניתן לשחררם לחלופות מעצר. לפיכך הורה על מעצרם עד תום ההליכים.
כאמור, זוהי בקשה שניה מטעם המדינה להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 ימים. בא-כוח המשיב ביקש כי אדחה את בקשת המדינה, ואורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר. הסניגור ציין כי לאחר הארכת המעצר הראשונה של הנאשמים בפרשה, שוחרר קיסוס לחלופת מעצר בהסכמת המדינה. לטענתו, חלקו של קיסוס בפרשה גדול מחלקו של מרשו, שכן על-פי המתואר בכתב האישום, קיסוס יזם, ביחד עם המשיבים 2 ו-3 את הקשר לרציחתו של אברג'יל. לטענתו, גם בית המשפט המחוזי סבר כי קיסוס מסוכן יותר מן המשיב, ולפיכך תנאי השחרור בחלופה שקבע בהתייחס אליו היו חמורים יותר מאלה שהשית על המשיב שלפניי. לפיכך, טען הסניגור, כי שחרורו של קיסוס יצר הפליה בין שני הנאשמים, ויש לשחרר את מרשו לחלופת מעצר. כמו כן הדגיש הסניגור כי לאור התמשכות ההליך עד כה, ראוי לשוב ולבחון את האפשרות של שחרור מרשו לחלופת מעצר. כמו כן הוסיף וטען המשיב עצמו בפניי והעלה את גרסתו כי נוכחותו בנסיעה שנועדה לחיסולם של היעדים, היתה אקראית, וכי לא נאמר לו מה תכליתה של הנסיעה שהוא זומן אליה.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את בקשת המדינה ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים החל מיום 7.1.04.
אשר לגירסת ההגנה של המשיב דינה להתברר בהליכים שיתקיימו. לעת הזאת כאמור, נקבע בבית המשפט קמא כי יש בתיק ראיות לכאורה שיש בהן פוטנציאל להרשעה בעבירה של נסיון לרצח.
אכן, צדק הסניגור כי ככלל יש להקפיד על שוויון בין נאשמים. אולם, על אף המשקל שיש לתת לעקרון השוויון, הוא איננו מהווה שיקול בלעדי, אלא שיקול שיש לאזנו כנגד אינטרסים חשובים אחרים, ובהם ההגנה על בטחון הציבור (ראו למשל החלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה בבש"פ 2649/02 בקייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם), והאסמכתאות הנזכרות שם). לפיכך, ההחלטה בדבר הארכת מעצרו של כל נאשם נבחנת לגופה, לפי מכלול נסיבות הענין. מסוכנותו הרבה של המשיב נלמדת מכך שלכאורה צורף לתכנית כדרג מבצע והיה נוכח בזירה בה אמור היה להתבצע הרצח. יתרה מזו, על-פי כתב האישום, היה המשיב בסוד העניינים לגבי שני מעשי הרצח המתוכננים, והשתתף בנסיעה שנועדה לכך. מסוכנות זו אף מודגשת בשל היותה של מסכת העבירות, על-פי כתב האישום, על רקע של פשע מאורגן. לכל אלה יש להוסיף שלמשיב עבר פלילי מכביד בעבירות מסוגים שונים, לרבות עבירות אלימות. בנסיבות אלה, שוכנעתי כי מסוכנותו של המשיב מצדיקה את הארכת מעצרו כמבוקש.
לא נעלם מעיני שזו הארכת המעצר השניה, ושמיעת הראיות במשפט טרם החלה. ב-30 הימים שחלפו מאז הדיון הקודם בפניי, טרם נקבעו מועדים לשמיעת הראיות, ואף לא התקבלה החלטה בדבר צירוף והפרדת הנאשמים. אף על-פי כן, החלטתי להורות על הארכת המעצר שכן מדובר בפרשה יוצאת דופן במורכבותה, קביעת השמיעה מחייבת היערכות מיוחדת הן מצד בית המשפט והן מצד יתר המשתתפים במשפט. כל זאת על רקע סוג העבירות המצביעות על המסוכנות הנשקפת מן המשיב לציבור, מטה את הכף, בשלב זה, ומחייבת את המשך מעצרו. עם התמשכות ההליכים יהיה, כמובן, מקום לשקול מחדש, את המשך מעצרו של המשיב, ולהתייחס בתוך שאר השיקולים, להערכה שתהיה אז בידי הצדדים בדבר הזמן שיהיה דרוש לשם השלמת ההליך. אני מניחה שבתקופה זו ייעשו כל המאמצים לקדם את שמיעת המשפט, כדי שיתברר ביעילות.
אשר על כן אני נעתרת לבקשה, ומורה על הארכת מעצרו של המשיב 4, יהודה ממן, ב-90 ימים החל מיום 7.1.04 או עד למתן פסק דין בת"פ 104/03 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.
ניתנה היום, י"ג בשבט התשס"ד (5.2.2004).
ש ו פ ט ת
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. /צש